או בשמה המקצועי סונאטה לפסנתר מס' 14, אופוס 27 מס' 2 , אשר מוצארט כינה "כמו פנטזיה" , היא כונתה גם "קינה" .
היצירה שנכתבה בתחילת המאה ה-19. זו אחת מיצירותיו המצליחות והמוכרות ביותר של מוצארט , והיא הוקדשה לאחת מתלמידותיו.
ליצירה הנודעת שלושה חלקים : הראשון שמו:"Adagio sostenuto", השני "Allegretto" והשלישי "Presto agitato".
אני אבקר את החלק/פרק הראשון , לו אקרא בקיצור "אדאגיו" – בשביל שלא אצטרך לזכור את שמו המלא של חלק זה בעל – פה . זו איטלקית – בכל זאת.
בכל אופן, אדאגיו, לטעמי, הוא החלק המשמעותי ביותר בסונאטה זו.
ההתחלה הדרמטית, השקטה- נוגעת במקומות האפלים ביותר עוד לפני שהספקנו להגיע אל אמצע החלק הראשון ביצירה. בין אם ננגן אותה לאט או מהר- המסר יעבור, בפשטות המלטפת של הצלילים המיוחדים - פשוט תענוג לאוזניים. הרגש נבנה בצורה איטית והיצירה המוצלחת גורמת למחשבות להרהר.
בניגוד ליצירות רבות אין פה שום מטרה להתרברב ביכולות טכניות או ביכולת כתיבה מסובכת ומחוכמת . רוב היצירה מנוגנת העיקר ביד ימין ואילו שמאל משלימה את הצלילים העמוקים שכמה תווים פשוטים , תחושה של "באסים" , לכן היצירה קליטה ולא מייאשת את האוזן לאחר השמיעה הראשונה.
לדעתי היצירה נקראה "סונאטת אור הירח" מסיבה פשוטה- היצירה משרה אווירת רוגע, שקט, נינוחות ,תחושת כדרות מסוימת ומימד אפלה ומסתורין שמרחף מעל כל חלק וחלק בה. אפשר לדמיין את היצירה מתאימה לאווירת השקט של הלילה , שקט בו אפשר להרהר ללא סוף בכל הדברים המטרידים, על כל המקומות האפלים , הפחדים. אין סוף למחשבות, לרגשות – היצירה הופכת למן מראה פנימית של הרגשות שלנו שמתבטאים כל כך טוב ללא מילים. בפשטות שכזו , בתחושת רוגע שכזו – היצירה מחלחלת למקומות העמוקים ביותר- ונשארת בהם.
וכשאלה פתוחה – הנה דבר שעלה בדעתי: גלן גולד,המנוח, פסנתרן מפורסם שנחשב כגאון מוזיקאלי והושווה לפסנתרנים בעלי שם עולמי (רחמנינוב,רובנשטיין והורוביץ) העלה לא מעט התנגדויות ומצד שני הערכה רבה. אני לא שמעתי הקלטות רבות שלו אך ממה ששמעתי- הלחץ להראות טכניקה, מהירות , יכולת, פרפקציוניסטיות , ניקיון מסוים בין הצלילים, משהו פה צרם במקצת.
"אור הירח" – יצירה שנחשבת לאחת העמוקות והשקטות של מוצארט – הפכה בין רגע למלחיצה, תחושת לחץ ומהירות עוטפות את היצירה ומונעות מהמאזין להתחבר אליה.
השאלה הנשאלת היא- הם לדעתכם זה נכון? האם המיהרות הלא –סבירה בה היצירה נוגנה משפיעה על הרגשת המאזין? ואם כן עד כמה.
הנה קישור ביוטיוב :
היצירה המופלאה של בטהובן סונאטה לאור הירח
השבמחק