היצירה הקלאסית מהמוכרות והמצליחות שיש. צ'ייקובסקי,שוב, לא מוחל לאף נגן בתזמורת ולכולם יש תפקיד מעניין, הפסנתר לא מעניין אותו ממש והוא לא המרכז, אם כי הוא הבסיס. הפעם הפסנתר, הכינורות והנבל משתלבים בצורה גאונית וטבעית שכזו, מוזיקה קליטה וקסומה שמכניסה לאווירה דרמטית , המנגינה מתאימה ליופי הברבורים ולטבעיות שבשחייתם האיטית. אפשר לדמיין את הברבורים במים, ואיך לא , אפשר לדמיין את הרגשת הצער של הנסיכה -אותה (בסיפור "אגם הברבורים")כישף מכשף לברבור ולדמיין אותה מנסה לצאת , משתוללת בגוף שכביכול לא שלה ולהרגיש עצב ביצירה – שמעלה אסוציאציות בהקשר לסיפור בכל דרך שלא נסתכל.
ברבור היא חיה אצילית, (בסיפור זה) היא לבנה וטהורה, טובה ונעלה, כל הזמן צ'ייקובסקי שומר על אווירה מלכותית, עדינה ופרופורציונאלית, שכן הברבור היא חיה עדינה ושקטה, איטית ו"מופנמת" בתנועותיה – התכונות האלו מורגשות ביצירה וכמובן לא בכל מחיר. הריקודים בבלט גם הם עדינים, מחושבים ולרוב הרקדניות והרקדנים שנבחרים לבצע את הבלט הם בעלי גוף קטן ועדין ותנועות הריקודים הן שמרניות יותר.
יצירה שאורכת כ-3:08 דקות , נכתבה ביחד עם עוד קטלוג יצירות מוזיקה קלאסית (אוסף יצירות) שנכתבו בין השנים 1876-1875. סוויטת "אגם הברבורים" היא בת 4 מערכות וזו הסוויטה הראשונה שצ'ייקובסקי כותב לבלט, וחוסר הניסיון לא נראה בולט לעין , אבל הכישרון – לחלוטין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה