או לייתר דיוק: (Funeral March), דו מינור, אופ. 72 מס' 2 (1826 או 1827 או 1829) ויקיפרנדיה יצירת אבל לא נשמעת מה"מושכות" ביותר לשמיעה, כמובן שהתוודע לי שזו מוזיקת לוויות רק אחרי שתרגמתי את פירוש המילה "funeral" שלא יצא לי (למזלי) להכיר לפני כן.הו כן- איך התקבלתי לתרגום ..הסבירו לי נא.
אהבתי את היצירה מכיוון שהיא מיוחדת בלחן שלה – שעובר בין מוזיקת מארש צעדתית ועצובה – למוזיקה מלאת תקווה (ולא שמחה) ,ברור שאהבתי את המעבר בין המקצבים , אותו אני מכנה "break" – כמובן שא ראוי לציין את הכינוי הזה בכל סגנון מוזיקה.
היצירה הזו היא מבין המושמעות והמוכרות ביותר בתרבות הכללית- משחקי מחשב וסרטים מצוירים, והיא מופנמת בתחילתה, אט אט נפתחת – אפשר לדמיין דמעות שמעכלות את הקבירה של האדם האהוב זורמות בצד הלחי עם סוף השיר, ומנגינת הנחמה והעידוד שבמהלך השיר גוברת והצלילים העצובים מפנים מקום לאופטימיים ובזה אחר זה מעודדים את משפחת האבלים והקרובים.
יצירה זו אורכת בין 9 ל-10 דקות בממוצע והיא (חדי העין ישימו לב) מנוגנת רק ב...פסנתר, מפתיע.
שופן מלחין לרוב רק עם פסנתר, ואופייני לו להפוך כמה תווים פשוטים טכנית ליצירה מרגשת וחזקה שלא מתירה מקום לברירה – אלא לדמיין את הלוויה , להזדהות ולהרגיש כאב ואיתו תקווה ונחמה, give it up to Chopin!!!
קחו טעימה:
